נחביר – בארי הישנה

יער אורנים גדול ומצל שנטעה הקק"ל, בוסתן עצי פרי, חניון מוסדר, מגרש משחקים, אנדרטה לזכר הפרהוד בעירק, שולחנות פיקניק, שרותים, מים ונופו השלו של המקום, הופכים את נאחביר לאחד מאתרי הביקור המועדפים בסביבה.
סיפור הקמת נאחביר לוקח אותנו אל ימי הכרעה, לפני קום המדינה, אל שנת 1946 כאשר קולות עמל קדחתני הפרו את קדושת יום הכיפור בקיבוץ הדתי בארות יצחק. למרות היות יום זה הקדוש בשנה סובבו המתפללים העטויים טליתות לבנות, סביב החלוצים, והרגשת חג בליבם. בחצות הלילה,במוצאי יום זה, תצא מכאן שיירת מכוניות קטנה שתשנה את פני ההיסטוריה. הנגב, שחשש גדול קיים שלא יכנס למפת החלוקה ולא ייועד למדינה היהודית, יתעורר עם בבוקר הבא כשאחד עשר ישובים חדשים נטועים בו. בכך תהפוך הנוכחות היהודית בדרום הארץ לעובדה שאי אפשר להתעלם ממנה.
נאחביר, הממוקם בראש גבעה במערב הנגב, הוא יעד השיירה היוצאת מבארות יצחק. עם לילה ייבנה בו מבנה ראשון וגג בראשו, וכך, על פי החוקים המנדטוריים, יוגדר הישוב כבר קיימא. הקיבוץ נבנה בדיוק באותה מתכונת כמו עשרת הישובים האחרים. מבנה בטחון, בעל מרפסת עגולה, מגדל מים המתנשא לגובה רב ומחנה אוהלים סביב.
השנים הראשונות עמדו בסימן מלחמת השחרור. ישובים אחרים מאחת עשרה הנקודות, עמדו גם הם בזעף המלחמה, היו שהשתתפו בקרבות עזים ומבניהם נחרבו כמעט כליל. רק על מיעוטם, פסחה המלחמה. הישוב בנאחביר, גם אם לא עמד במרכז הקרבות, סבל מהקרבה לעזה. נקבי הכדורים בבית הבטחון ובמגדל המים,ניכרים בברור עד עצם היום הזה.
בתום הקרבות התחדדה בעיית המיקום מבחינה חקלאית. מאחר שאדמת המקום מחורצת ודיות וקשה לעיבוד. ( ומכאן שמו- ביטוי ערבי המתאר את הערוצים הרבים שחורץ הגשם באדמת הלס). כשלוש שנים לאחר הקמתו, כאשר רוב יישובי אחת עשרה הנקודות שיפרו את מיקומם, עברו גם תושבי נחביר כשלושה קילומטר מזרחה וקיבלו את שמם החדש: קיבוץ בארי.